דווקא היום - במיוחד עכשיו
כשאני נזכר בטו בשבט כילד, זה נטיעת שתילים של אקליפטוס, אורן או הרדוף הנחלים בחורשה בקיבוץ או בבית הספר. אך אם תשאלו ילדים היום או אם היה באפשרותנו לדלג בדפי ההיסטוריה ולשאול את סבסבינו או אבותינו הינו מקבלים תשובות שונות.
טו בשבט אינו מוזכר בתנ"ך, לראשונה הוא הוזכר במשנה כאשר היה צורך בניהול של קהילה ומתן תאריכים מסודרים למועדים ספציפיים, הוא מוזכר כאחד מארבעת ראשי השנה, ראש השנה לאילנות, חז"ל ראו בו כלי עזר ליהודים תושבי ישראל בחלוקת השנה לפי תקופות המס. כבר מתחילת דרכו הוא היה אבן דרך בחייהם של עובדי האדמה בארץ ישראל, אך לא בהכרח נחגג כחג אלא יותר כיום ציון לחלוקת מעשר ותרומות.
במאה ה 16 שהעותמנים שלטו בארץ ישראל ומקובלי צפת מתוך כמיהה לעבר וציפייה לעתיד החלו לתפח מנהגים לזכר תנובתה של ארץ ישראל לזכר ימים שהיו ואינם, הם פיתחו סדר טו בשבט שמנהגיו בין היתר היו אכילת פירות.
בערך מאה שנים מאוחר יותר הטקס יכנס כאחד מתיקוני החגים ויתחיל את דרכו ברחבי העולם, אל הגלות. בגלות החג שעד כה צויין ונחגג ע"י תושבי ארץ ישראל, נחגג לשם הזיכרון וחיזוק הזיקה לארץ, כמעין חלום אוטופי שהגשמתו בארץ הקודש, חלום משותף שבאמצעותו ניתן לחזק ולאחד את הקהילות השונות בגלות. המנהגים השונים היו קשורים בתנובת ארץ ישראל אך במהותם הם היו דרכים לאחד ולחזק את הקהילה, בכורדיסטאן, אירופה ואיזמיר היו מנהגים הקשורים בפירות ארץ ישראל, אכילה ותפילה משותפת, הפירות החלו להיות מיובשים, כי רק כך אפשר היה להביא אותם מישראל. במרוקו נהגו להאיר את בתי הכנסת, בסוריה החג התחבר עם עשרת הדיברות ובסלוניקי היו עורכים הצגות ושירים לאנשי הקהילה.
החג כמו שאני זוכר אותו בילדותי בעצם הופיע באופן רשמי רק כאשר המורה והמחנך זאב יעבץ לקח את כיתתו ב 1890 לנטוע עצים לכבוד טו בשבט:
"למען חבב את הנטעים, נטעי הארץ אשר נטע ה' לאבותינו לשבוע מטובם ולהתענג מיופיים, יש לבית־הספר לעשות יום טוב את היום אשר נועד מימי קדם בישראל לראש השנה לאילנות" זאב יעבץ 1890
לאורך כל אותה התקופה התחזק הצורך בעשיה מעשית וציונית בארץ ישראל וכך התנועה הציונית ומערכת החינוך של אותם השנים אימצו את החג והתאימו את מנהגיו לצרכים אלו, פיתוח מדינת ישראל, קשירת וחיזוק השורשים באדמת הארץ.
בשנים האחרונות כאשר עולה המודעות והחשיבות לשמירה על הסביבה ועל כדור הארץ לטובתנו ולדורות הבאים, כמדרש עץ החרוב של חוני המעגל, גם אנחנו היום נדרשים לתכנן לעתיד הדורות הבאים אחרינו ושוב בהתאם לצרכי הקהילה אופי החג משתנה ומקבל אופי אקולוגי ושל תיקון עולם.
"חרוב זה, עד כמה שנים צריך להמתין כדי שיטען פירות? אמר לו עד שבעים שנה לא יטען בפעם ראשונה. אמר לו חוני לאיש: האם פשוט לך שתחיה עוד שבעים שנה?... ...כמו ששתלו עבורי אבותי - כך אני שותל לבני" התלמוד הבבלי (תענית דף כג ע"א)
אפשר ללמוד רבות מהחג, לראות איך לאורך השנים ראשי הקהילות היהודיות, המחנכים, מובילי דעה ציונים וערכיים התאימו את מנהגיהם בהתאם לצרכי הקהילות שלהם.
דווקא היום - במיוחד עכשיו, אנחנו כחלק משמעותי מתנועת הנוער, כמנהיגים, כמחנכים, כחברה וכחלק מתושבי הכדור מחויבים להתאים עצמנו לשינויים, כשהכל משתנה כל כך מהר, כאשר אנו נאלצים להתמודד עם שינוים, משברים, מגפות עולמיות!
עלינו היא האחריות לקחת את ההזדמנות הזו ולהתאים את עצמנו, את פעילותינו ואת עשייתנו לצרכי הקהילות בהן אנו חיים ואותן אנו מובילים.
בואו נלמד מ-טו בשבט, בואו נלמד מאבותינו וביחד נוביל את עתידנו ועתיד כדור הארץ למקום טוב יותר.
חג אילנות שמח
עופרי בן-צבי
טו בשבט תשפ"א